<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן י"ח</h1>
<h2>דף סז:</h2>
ונותן טעם שאמרו ז"ל שהוא אסור דוקא כשהוא לשבח אבל בנותן טעם לפגם הוא מותר והוא שיהיה פגום מתחלה ועד סוף אבל פגום ולבסוף משביחו או משביח ולבסוף פגום אסור. ופגם זה שאמרו כתב הרשב"א לא שיפגום לגמרי עד שאדם קץ באכילתו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו שהרי קדרה שאינה בת יומה אינה פוגמת התבשיל ועולה היא אפילו על שולחן מלכים ואפילו הכי לא אסרה תורה אלא בת יומה. כתב אדוננו מורינו הר' שם טוב ז"ל אין אומרים נותן טעם לפגם מותר דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנפל לקדרה שיש בה תבלין או מלח ולולי רבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר. וצריך שיהא פוגם מתחלתו ועד סופו אבל פגם ולבסוף השביח או השביח ולבסוף פגם הרי זה אסור. כיצד חומץ שנפל לתוך גריסין צוננין (ופגמן) [והשביחן] והרתיחן (והשביחו) [ופגמן] הרי זה אסור וכן כל כיוצא בזה ע"כ.
